גינון במיכלי שתילה

 

איך לגדל בהצלחה צמחים במיכלים

גידול צמחים בעציצים היה נפוץ כבר בתקופה הרומאית. מיכלי הגידול היו מיוצרים מחימר ועוברים תהליך שריפה.
במשך השנים נעשה ייצור של מיכלים ממגוון חומרים נוספים כמו: אבן, בטון, מתכת, עץ ועוד.
עם פיתוח פולימרים כמו פיליאתילן, פוליוניל כלוריד ועוד, עבר ייצור המיכלים לסוגי פלסטיק שונים במגוון גדלים, צורות וצבעים. מגוון המיכלים מאפשר לגנן החובב גידול מוצלח של כל סוגי הצמחים, כולל עצים מרשימים בגודלם.

מהם שלושת מרכיבי פעילות הגינון?

פרקטיקה בגינון כוללת את שלושת המרכיבים הבאים:

  • שינוי ובקרת תנאי הסביבה –

מרכיבי סביבה כוללים: טמפרטורה, לחות, אורך יום, המיכלים, מצע לגידול שורשים, עוצמת אור, עוצמת רוח ועוד. התערבות ושינוי תנאי הסביבה כאשר הם לא תומכים בגידול בצמח הינם תנאי לגידול מוצלח. בתנאי ישראל ההתערבות החשובה ביותר היא תוספת מים, השקייה מסודרת חשובה כאשר מגדלים במיכלים ולא בקרקע.

  • בקרת צורה וגודל –

יש צורך להסיר חלק מהגידול ממגוון סיבות כמו תחרות יתר בין צמחים, גידול מעבר לרצוי, עיצוב צורות, דילול למניעת מחלות, גיזום לעיצוב מבנה עץ חזק ועוד. בגינון הכללי בקרת הגודל הנפוצה ביותר היא כיסוח שבועי של מדשאות. בצמחי בית – הסרת עלים שנבלו וענפים עם גידול יתר.

  • הדברת מחלות, מזיקים ועשבי בר –

שלושת הגורמים מכונים פתוגניים. ההדברה הטובה ביותר היא על ידי מניעה. בחירת צמחים עמידים לפתוגנים וקניה במשתלה המוכרת צמחים ללא עשבי בר, מחלות ומזיקים. ככל שעוצמת האור יורדת כך עולה הרגישות למחלות ומזיקים. דילול עשבים ועלים יכול למנוע פתוגנים. שימוש במיכלים צריך להיעשות רק בחומרים שקיבלו רישוי לשימוש בגינון ביתי. להרחבת והבהרת נושא העמידות אפשר לפרט את העניין בקשר לצמחי בית. מחלקים אותם ל- 4 קבוצות: הראשונה כוללת צמחים מאד עמידים לתנאי צל. האחרונה כוללת צמחיה עם עמידות נמוכה.

קבוצה 1 – אגלאורמה, פוטוס.
קבוצה 2 – דיפנבכיה, שפלרה.
קבוצה 3 – דקל ארקה, צרטומיום.
קבוצה 4 – שערות שולמית, קלטאה. (קבוצה 4 כוללת צמחים שמתאימים רק לחובבי גינון מושבעים).

החשיבות הגדולה ביותר היא לעיתוי פעולת ההדברה, ככל שמקדימים הנזק קטן. לא תמיד יש צורך להדביר, אם הנזק האסתטי הוא מתחת לסף מתאים, אפשר לוותר על ההדברה ולצפות לגידול חדש שיהיה בריא.

מה צמח צריך כדי לגדול?

  • קרקע מאווררת לסילוק דו תחמוצת הפחמן וכניסת חמצן לאיזור השורשים.
  • מינרלים להזנה, סך הכל 17 יסודות.
  • סביבה לחה.
  • עוצמת אור מתאימה.
  • תמיכה

לפי זה אין בהכרח צורך באדמה ואכן יש מערכות לגידול צמחים שאינן כוללות אדמה כמו: אירופוניקה והידרופוניקה וכן קירות ירוקים בשיטה של גידול כ"סנדוויץ" של יריעות גיאוטקסטייל דקות. מאידך, רוב הפעילות הגננית נעשית במיכלים.

השקייה, דישון, ומצעי גידול –

השקייה –

  • איכות המים – לפני תהליך התפלת מי הים בישראל, מי הרשת במרבית איזורי ישראל הכילו רמה גבוהה של סידן ומגנזיום. כיום רוב מי הרשת מכילים סידן, אולם ריכוז המגנזיום מתון.

חקלאים רבים מוסיפים מגנזיום למים. יש דשנים שמכילים בין השאר מגנזיום. דרגת החומציות (הכינוי PH כאשר 7 זה נטרלי, פחות מ- 7 זה חומצי ויותר מ- 7 זה בסיסי) של המים בישראל נוטה לכיוון בסיסי קל. לדוגמא: מים מינרליים של עין גדי הם בדרגת 7.9 PH.

סוגי צמחיה אחרים מבין היפים בעולם הצמחים, גדלים רק בדרגת חומציות מתחת ל- 7.5. מים כאלו אינם נמצאים בישראל. סוגי צמחים כאלו הם קמליות, אדר יפאני ועוד.

הורדת דרגת ה- PH אפשרית על ידי תוספת גפרית טכנית לקרקע (עד 8 גרם לליטר מים) וכן השקייה בדשנים שיוצרים תגובה חומצית כמו גפרת אמון או דשנים מסחריים "מלאים" הורתציס

  • הנחיות להשקייה נמוכה – מיכלים עם חורי ניקוז מאפשרים השקייה יעילה וחסכונית. כשמשקים קרקע לא ניתן לראות לאיזה עומק הגיעו המים. השקייה נכונה היא כאשר לפחות 50% מהמים הזמינים במיכל נצרכו. בקיץ, כאשר מדובר במיכל קטן שבו צמח שגוף העלים שלו גדל פי כמה משטח המיכל, יש צורך להשקות כמה פעמים ביום כיוון שבכך המים נגמרים תוך כמה שעות.

לעומת זאת, במקרה של צמח עם גוף קטן במיכל עם נפח גדול עשוי לצרוך כ- 50% מההשקיה רק לאחר שבוע ויותר.

כדי לדעת מתי להשקות, רצוי להפסיק את ההשקייה עד שהצמחים מתחילים לכמוש (העלים רפויים והצבע מאפיר קלות) בפרק הזמן שבין ההשקייה בעודף עד לכמישה הצמח צרך את כל המים הזמינים. אם תקופה זו היא למשל של 12 ימים רצוי להשקות פעם בשבוע. כמות המים הזמינים במיכל תהיה אז 42%.

בישראל יש הבדל גדול בין צריכת המים בחורף ובקיץ. במידה ונפח הקרקע גדול ומאגר המים מתחדש עם הגשמים, ניתן להפסיק להשקות בחורף, למעט בשנות בצורת. במידה והגידול הוא במיכל של צמחים עם גוף גדול יחסית, אז נדרשת השקייה מסוגרת כם בחורף.

הערכה כללית של דרישות הצמחים למים ניתן להתייחס לנתונים הבאים: כל מ"ר של עלים ירוקים בתנאי שמש מצריך 1.5-2.5 ליטר מים ליום בחורף. בקיץ כמון המים עולה ל- 4.5-5 ליטר ליום. בתנאי חמסין עולה תצרוכת המים פי 2.5 יותר מביום רגיל. כמה ימי חמסין עלולים להביא לתמותה אם לא תינתן תוספת מים.

לסיכום – במיכלי גידול, לאחר השקייה גדושה, יש כמות נתונה של מים הזמינים לצמח. קצב יציאת המים מהמאגר תלוי בשטח העלים הגלוי לשמש ובתנאי מזג האוויר. מומלץ להשקות כאשר כ- 30% מהמים הזמינים נצרכו ואז להשקות בעודף של כ- 10% לשטיפת עודפי המינרלים שלא נצרכו. מהאמור מסתמן כי כאשר צריכת המים יורדת אין להפחית את כמות המים להשקייה, אלא, לרווח יותר את הזמן בין ההשקיות.

איך להשקות?

  • עציצי בית קטנים יחסית – הטוב ביותר טבילה במיכל מים גדול, כך שהמיכל מוקף בכלי המלא במים, לאחר כרבע שעה שולפים את המיכל, מטים באלכסון כך שעודפי המים יתנקזו ומחזירים למקום. אם מסיבה כלשהי המצע התייבש מידי, צריך לטבול למשך שעה לפחות כדי שהכבול יירטב שנית (כבול יבש לא סופג מים בהשקייה רגילה).
  • השקיית מיכלים גדולים – ניתן אמנם לבצע באופן ידני, אבל זה צורך זמן. הפתרון הוא מחשב השקייה הכולל וסת לחץ, מסנן ולעיתים גם משאבת דישון. שימוש במשאבת דישון מחייב גם הרכבת אביזר למניעת שאיבת דשן, כאשר יש הפסקה באספקת המים המוניציפלית.

כאשר עומדים לרכוש דירה בבית דירות, הכולל מרפסת לגידול צמחים, כדאי מאד להכין נקודת מים שתאפשר השקייה ממוחשבת. את המיכלים רצוי להשקות על ידי מערכת טיפטוף, לראש המערכת מחברים צינור "עוור" בקוטר 16 עד 25 מ"מ שמתאים למרפסת בגודל 50 מ"ר. לצינור זה מחברים צינור טפטוף בקוטר 16 או 8 מ"מ. רצוי שהטפטפות תהיינה במרווח של כל 30 ס"מ.

אם נבחרו מיכלים עגולים רצוי לסדר את צינור הטפטוף בצורת ספירלה. המרחק מהדופן החיצונית 15 ס"מ ובהמשך עד למרכז 30 ס"מ. את הצינור מקבעים על ידי ברזל מגולוון בצורת האות U. אם נחברו מיכלים מלבניים או ריבועיים רצוי לסדר את קו הטפטפות במקביל במרווח של כל 30 ס"מ ו- 15 ס"מ מהדפנות. מיכלים בצורות אחרות ניתן להשקות ע"י טפטפות גמישות שמתברגות לצינור הראשי. ספיקת הטפטפות תהיה בין 1 ל- 8 ליטר לשעה. טפטפות עם ספיקה גדולה נסתמות פחות, מאידך יש לוודא כי סך צריכת המים מתאימה לקוטר הצנרת המובילה.

טפטפות עלולות להיסתם על ידי שורשים, מוצקים שנמצאים במים או על ידי שקיעת מלחים שיש במים. נגד שורשים יש צורך להשתמש בטפטפות "אינטגראליות", הן קיימות בספיקה מ- 1.6 ליטר לשעה ומעלה. טפטפות מתברות אינן אינטרגאליות. נגד סתימת מוצקים יש צורך בסנן אותו צריך לנקות לפרקים. נגד שקיעת מלחים ניתן להשתמש בדשנים חומציים, זה אפשרי אם הותקנה משאבת דשן.

  • השקיית צמחים במיכלים למניעת המלחה – צמחי בית מתים בעיקר משתי סיבות: מחסור באור והמלחת מצע הגידול. במחסור אור ניתן לטפל על ידי העברת צמחים מתנאי חושך לאור פעם בשבוע-שבועיים. אך הדבר הטוב ביותר יהיה בחירת צמחים עמידים לצל ומיקומם במקום עם תאורה מעל סף של 500 לוקס ל- 8 שעות. בעיית הממלחה נוצרת כאשר משקים ולא מסלקים את מי הנקז. לאחר כל השקייה יוצאים מים עם מלחים, אם הם נאספים בתחתית הם נספגים שנית לתוך המיכל. לעיתים משקים שנים ללא שום עודפי מים שמתנקזים, השקייה ללא שטיפה גורמת להצטברות מלחים שמרעילים את הצמח. הסיכונים העיקריים הם תמותה של שולי העלים וגרימה לכך שבמשך הזמן העלים החדשים קטנים עד לתמותת הצמח. כדי להימנע מכך יש צורך: להשקות כך השקייה בעודף, לסלק את מי הנקז לחלוטין. מומלץ להגביה צמחים שעומדים על תחתיות כך שבסיס המיכל יהיה גבוה בסנטימטר אחד מעל התחתית.
  • השקייה "אינטואיטיבית" – אלו המגדלים מגוון רחב של צמחים, מפתחים לעיתים כושר לאבחנת הצורך בהשקייה. לעזר יכולים לשמש כללים אלו:
  • צמחים בשרניים יש להשקות כאשר כ- 3 ס"מ עליונים במיכל התייבשו.
  • צמחים "רגילים" – משקים כאשר כ- 1 ס"מ עליונים במיכל התייבשו.
  • שרכים וצמחי גדול מים למיניהם – משקים לעיתים קרובות ושומרים על לחות ברצף, תוך יצירת תנאי איוורור מתאימים.

 

המאמר נכתב על ידי מר איציק בירן, מומחה לגינון, חבר ואדם יקר.